את כועסת על אמא שלך,
על הילדות שלך.
את כועסת שלא קבלת את מה שנשים מצליחות כן קיבלו (אכן??)
את כועסת שאמא שלך לא היתה שם בשבילך ואת כועסת כי את מרגישה שאת זאת שגידלת אותה
ולקחת אחריות על המעשים שלה.
את כועסת שאמא שלך לא ראתה אותך
ולא נתנה לך מקום.את מערכות היחסים שלך
והזוגיות שיש לך או זאת שהסתיימה לא מזמן
בשברון לב, את משליכה על מה שלא קיבלת בבית.
זה מקום מאוד כואב
מקום של זעם ושנאה עצמית.
רק שאת כל אלו את מפנה לאנשים שמסביבך.
כי זה מרגיש ככה...שכל העולם אשם.
ואני רגע מציעה לך רעיון
ואיך שהוא פוגש אותך
ולפי מה שאת מרגישה כשאת קוראת אותו
תוכלי להבין מה חשוב שתכניסי למחשבות ולפעולות שלך.
את הרי יודעת מה זה לפעול מתוך השרדות, נכון?
ואת גם יודעת איך את מתנהלת מול הסביבה כשאת בישרדות נכון?
ומבלי שאת אולי יודעת,
את משליכה את כל מה שכואב אצלך במערכת ולא טופל על מערכות יחסים בחייך.
אמת?
עכשיו תחשבי רגע על האמא היקרה שלך,
שגם היא פעלה בדיוק באותו האופן
ניסתה לשמור עליך ולא ידעה איך
אז היא פעלה בכוחניות ובדרישה.
היא רצתה לאהוב אותך ולתת לך בית.
אבל היא לא ידעה מה זה אמא מכילה ומגוננת,
אז היא השתמשה במה שהיא כן יודעת.
ניתוק ריגשי, והשלכה של הכאבים שלה על הקרובים אליה.
גם היא, כמוך למדה שתדר המלחמה וההשואתיות הוא זה שיגונן עליה.
אבל אם תסתכלי רגע לעומק, ללא שיפוט.
תוכלי לראות שהיא עשתה עבורך הרבה יותר משאי פעם היא קבלה מאמא שלה.
ואולי היא פתחה פנקס והתחשבנה איתך,
אבל זה רק כי היא פחדה להעלם גם איתך כאמא.
אם את לא מצליחה למצא מערכת זוגית יציבה ובריאה
כזאת שממלאת ומצמיחה ויש בה שקט וטוהר ושלווה
או שאת נשארת מרוסקת אחרי כל פרידה ושואלת
"ריבונו של עולם, למה זה מגיע לי?"
והמחשבה הישרה שלך היא מיקוד בכל מה שלא קבלת מאמא, מהחיים, מהיקום, מאלוקים.
והאשמה מועבר למתרגל חיצוני (בן זוג, הילדים שלך, קולגה בעבודה ...)
שימי לב, את לא בכיוון אהובה,ולמה את לא בכיוון?
את מפנה את כל המשאבים שלך (החוזקות) ואת כל הכאבים שלך החוצה,
לעבר מי שמולך.
בעוד שכשתסכימי להסתכל פנימה
ולדבר עם הילדה/הפצע/החור/הכאב,
הכעס יתמתןהרוך יכנס לחייך ותוכלי לקחת אחריות על מערכות היחסים שלך ועל עצמך.
ואז הוא יגיע... הוא לא יכול להגיע לפני זה
הוא לא יכול להגיע כי את עוד לא הגעת אליך...
וכשתעמדי זקופה, מביטה במראה באהבה.
גאה על כל מה שיש לך, מפסיקה להעמיס על עצמך התרוצציות ופיזור לכל עבר....
מודה לאמא שלך שהיתה שם תמיד גם כשלא יכולת לקבל כי נחסמת וחסמת
תופתעי איך במהירות בלתי נתפסת החיים מקבלים פרופורציה הכאב הופך למקפצה
ואת סוף סוף מוכנה לזמן לעצמך,מערכות יחסים שכבר לא מחטטות בפצעים.
כי את כבר סומכת על עצמך.
ויודעת באמונה שלמה
שהכל לטובתך ואת מוכנה להשתמש בכלי שלך ובאור שלך
ולפזר אותו באהבה ובשלום.
וסוף למלחמות......
Comments